היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה הביעה היום (ראשון) התנגדות להצעת החוק של ח"כ טלי גוטליב מהליכוד לשינוי הליך בחירת נשיא בית המשפט העליון, שלפיה המינוי יהיה בידי רוב רגיל בכנסת בהצבעה חשאית.
מטרת הצעת חוק זו היא להסדיר בחקיקה ראשית את הליך בחירתו של נשיא בית המשפט העליון. סעיף 23(3) לחוק-יסוד: השפיטה קובע כי דרכי מינוי נשיא בית המשפט העליון ייקבעו בחוק.
סעיף 8 הקבוע בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד–1984 (להלן – החוק), קובע כיום כי נשיא בית המשפט העליון יתמנה לפי הוראות סעיף 4(א) לחוק-יסוד: השפיטה מקרב שופטי בית המשפט העליון לתקופה שלא תעלה על שבע שנים. למעשה הליך המינוי לתפקיד חשוב זה אינו מוסדר באופן מובנה בחוק, ונוצר נוהג לפיו העניין נותר בתחום סמכות הוועדה לבחירת שופטים. הוועדה, הלכה למעשה, איננה מפעילה שיקול דעת בשאלת מינוי זה, אלא ממנה באופן טכני ואוטומטי את הנשיא לפי ותק הכהונה על כס השיפוט בבית המשפט העליון (שיטה הידועה בכינויה "שיטת הסניוריטי").
ספק רב אם נוהג זה עומד בדרישות חוק-יסוד: השפיטה והחוק, משום שאינו כולל הפעלת שיקול דעת ובחינת ההתאמה לתפקיד, וברי כי לא קיים בהכרח קשר בין ותק לבין התאמה. בעקבות כך, נוצרת חוסר סבירות במינויים של נשיא בית המשפט העליון.
ראוי להוסיף כי במדינות שונות בעולם נשיא בית המשפט העליון נבחר בהליך פוליטי-דמוקרטי, על ידי בית הנבחרים באותה מדינה. הסדר דומה לזה הנוהג כעת במדינת ישראל, בו נבחר נשיא בית המשפט העליון על-ידי השופטים עצמם, קיים בדנמרק בלבד. (ראו: "מסמך רקע בנושא מינוי נשיא בית-משפט עליון – סקירה משווה", שהוגש לחבר הכנסת גלעד ארדן ביום י"ב באייר התשס"ג (14 במאי 2003) על ידי מרכז המחקר והמידע של הכנסת).
בימים אלה, הצורך בהסדרת הליך ראוי לבחירת נשיא בית המשפט העליון, הפך נחוץ אף יותר. זאת משום שאמון הציבור במערכת המשפט, ובעיקר בבית המשפט העליון, הולך ויורד. בהיות נשיא בית המשפט העליון גורם בעל השפעה ומשמעות רבה במדינה, מניהול סדרי הדין בבית המשפט העליון ועד הטמעת מדיניות ורוחה של מערכת המשפט, ראוי כי ייבחר בהליך מיוחד ודמוקרטי ככל הניתן, ויוחלף בכל פרק זמן קבוע. במרבית הדמוקרטיות בעולם נהוגה שיטת בחירת שופטים המשקפת באופן נאמן יותר את רצון הציבור והשקפותיו, בין בדרך של בחירה ישירה על ידי הציבור ובין בדרך של בחירה באמצעות הרשות המבצעת והרשות המחוקקת ואילו בישראל כלל השופטים מתמנים על ידי הוועדה למינוי שופטים בהתאם להוראות סעיף 4(א) לחוק-יסוד: השפיטה.
ההסדר המוצע בא לאזן את משקל היתר ויוצא הדופן שניתן לשופטי בית המשפט העליון בהליכי מינוי השופטים בוועדה למינוי שופטים שכן לשופטי בית המשפט העליון ייצוג רב יותר בוועדה למינוי שופטים מאשר לגורמים האחרים המיוצגים בה, והוראת החוק מונעת ביצוע מינויים לבית המשפט העליון ללא רוב של שבעה חברים, דבר המעניק לשופטי בית המשפט העליון זכות וטו ביחס לכל מינוי.
לפיכך מוצע להעביר את הליכי בחירת נשיא בית המשפט העליון לכנסת, בדומה לאופן שבו נבחרים בעלי תפקידים אחרים דוגמת נשיא המדינה ומבקר המדינה. דרך מינוי זו תבטיח מתן ביטוי הולם להשקפות הרווחות בציבור ותחזק את כוחה של הכנסת מול הרשות השופטת, באופן שישפר את האיזון בין הרשויות השונות, איזון אשר נפגע כתוצאה מהיחלשות הכנסת ומגישתם של חלק מראשי מערכת המשפט שבאה לידי ביטוי בטשטוש קו הפרדת הרשויות ובפלישה מתמשכת של הרשות השופטת לתחומיהן של הרשות המחוקקת והמבצעת.
כמו כן, מתקנת הצעת חוק זו את המצב הקיים לפיו מתמנה נשיא בית המשפט העליון עד לגיל פרישתו. על מנת להגביר את אמון הציבור במערכת המשפט באמצעות יישומם של כללי מנהל תקין, וכן על מנת לעודד פלורליזם מחשבתי וריבוי דעות בבית המשפט העליון, מוצע בזאת כי נשיא בית המשפט העליון יתמנה לתקופת כהונה קצובה של חמש שנים בלבד.
עקב השינויים שהצעת החוק מבקשת לקיים, מוצע להחזיר את ההגבלה על בחירת נשיא לעליון, בכך שיוותרו לפחות שלוש שנים עד פרישתו (ביטול התיקון שנקרא "חוק גרוניס").
עוד מוצע כי בנוסף למועמדים מקרב שופטי בית המשפט העליון, יושב ראש הכנסת יוכל להציע מועמדים לתפקיד נשיא בית המשפט העליון שאינם מכהנים כשופטי בית המשפט העליון, ובלבד שעומדים הם בתנאי כשירות מסוימים ואך ורק כשאין מינימום שני מועמדים לתפקיד. מתן סמכות זו ליושב ראש הכנסת מחייבת תיקון בחוק-יסוד: השפיטה, שכן בדרך זו ניתן למנות משפטן שאיננו שופט לשופט בית המשפט העליון ולנשיא בית המשפט העליון על פי בחירת הכנסת.
הצעות חוק זהות הונחו על שולחן הכנסת העשרים וארבע על ידי חבר הכנסת דוד אמסלם (פ/2856/24) ועל ידי חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' וקבוצת חברי הכנסת (פ/3581/24).
הצעת החוק זהה לפ/3581/24 ולפיכך לא נבדקה מחדש על ידי הלשכה המשפטית של הכנסת.