התנהלותה של היועצת המשפטית לממשלה, עו"ד גלי בהרב-מיארה בנוגע למינוי ד"ר אודליה מינס לתפקיד מ"מ יו"ר מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, היא דוגמא כיצד חילוקי דעות מהותיים וממושכים בין הממשלה ובין היועץ המשפטי יוצרים מצב המונע שיתוף פעולה יעיל.
בנושא זה היועצת המשפטית לממשלה, עו"ד גלי בהרב-מיארה פעלה ב-3 מישורים נגד הממשלה:
- התנגדות למינוי ד"ר מינס לתפקיד ממלאת מקום יושב ראש מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו.
- סירוב לייצוג את עמדת שר התקשורת כי המינוי חוקי.
- סירוב להתיר לו לשכור ייצוג נפרד
בסוף העתירה השופטים דחו את עמדת היועצת המשפטית לממשלה פה אחד.
השופטים ביקרו את היועצת המשפטית לממשלה, עו"ד גלי בהרב-מיארה על 3 הסירובים שלה.
- נקבע כי המינוי של ד"ר מינס לא היה בלתי חוקי, לא נעשה בחוסר סמכות ודינו לא היה בטלות (בניגוד לדברי המשנה ליועצת המשפטית ד"ר לימון).
- בית המשפט העליון קבע כי היועצת המשפטית הייתה צריכה לייצג את השר בעתירה.
- לאחר שזה לא קרה היא הייתה צריכה לאשר לו ייצוג בנפרד.
הביקורת שמתח בית המשפט העליון על התנהלות היועצת המשפטית לממשלה הייתה יוצאת דופן בחריפותה. ראשית, לעניין השאלה המשפטית לגופה – נקבע כי בניגוד לדבריהם הנחרצים של ד"ר לימון ושל היועצת, אשר הגדילה לעשות וטרחה לפרסמם בהודעה לתקשורת, המינוי לא היה בלתי חוקי; לא נעשה בחוסר סמכות; ודינו לא היה בטלות. בית המשפט העליון קבע כי שורה של טעמים היו צריכים לגרום לכך שהיועצת תייצג את שר התקשורת בעתירה, ולמצער – תאפשר לו ייצוג נפרד. יתר על כן, בית המשפט העליון קבע כי הנימוקים שעמדו בבסיס ההחלטה לסרב לייצג את עמדת שר התקשורת ניתנו ללא "בסיס משפטי איתן". לא זאת אלא אף זאת: בית המשפט ציין כי הסירוב לייצג נשען, לכאורה, על מספר אסמכתאות משפטיות, אך בית המשפט לא מצא כי "יש באסמכתאות אלה בסיס, או אף אזכור, לסטנדרט זה".
בית המשפט העליון קבע, פה אחד, כי היועצת המשפטית הציגה לשר המשפטים מצג שווא בנוגע למצב המשפטי, וסירבה לייצג את עמדת שר התקשורת במקרה שהיה ברור שהוא רחוק מלהיות בלתי חוקי בצורה ברורה; הגדילה היועצת לעשות ומנעה מן השר כל אפשרות להציג עמדה נוגדת, שלא רק לא הייתה בלתי חוקית, אלא היא אף התקבלה על ידי בית המשפט העליון בסופו של יום. כדי להצדיק החלטה פסולה זו הפנתה היועצת "הפרשנית המוסמכת של הדין עבור הממשלה" למספר פסקי דין שכלל אינם תומכים בעמדתה, ולמעשה אפילו אינם מאזכרים את הנושא הנדון.
נשאלת השאלה האם היועצת לא עשתה כאן את תפקידה כי היא לא רצינית/מקצועית או בגלל שהיא מחבלת בזדון בתפקוד הממשלה?
התנהלות יועצת משפטית לממשלה אשר בית המשפט קובע דברים נחרצים על התנהגותה בעניין זה היא לכשעצמה סיבה מספקת להעלות את סוגיית הפסקת כהונתה של היועצת המשפטית לממשלה ולבחון את הנושא.